הרגלי חיים

לפעמים נדמה שכולם רצים, האם ריצה אכן מתאימה לכולם?

בעלי ואני התחלנו לרוץ ביחד, 'יופי של Bonding' חשבתי לעצמי. הבעיה היתה שאחרי הריצה הראשונה אני הרגשתי סבל, תשישות, חוסר אנרגיה ופגיעה בגאווה. לעומת זאת, בעלי הרגיש התפרצות של אושר והיה יכול להמשיך לרוץ עוד ועוד. לצערי, גם הוא הפסיק לרוץ אחרי שיום אחד המאמץ פגע בו גופנית.

מה זה אומר? לעיתים אנחנו נשאבים לטרנדים בתחום הספורט. אך לפני שנסחפים אחרי טרנד כזה או אחר צריך להבין שלא כל ספורט מתאים לכולם וגם לא למצב הרפואי של כל אחד. למשל מי שבהתקף של מעי דלקתי צריך לעשות פעילות גופנית מתונה, מאחר וגם ככה מערכת החיסון שלו "עובדת שעות נוספות" ואין צורך בהמרצה נוספת.

שחלילה לא ישתמע שאני נגד פעילות גופנית. להפך! פעילות גופנית מפחיתה סטרס, משחררת אנדרופינים שהם מוליכים עצביים המרגיעים את מערכת העצבים ואפילו מפחיתים כאב (או מהצד השני יוצרים כאב שנעים לחלק מהספורטאים). 

מה שבטוח זה שכולם צריכים לזוז – איך? כמה? זה ממש צריך להיות מותאם אישית, כמו בהרבה דברים, אין כאן פתרון קסם לכולם. כמובן שהקשבה לגוף שלנו היא חלק בלתי נפרד מהעניין.

כיום יש לא מעט מחקרים ועדויות לכך שלחץ נפשי יכול לעורר מחלות (מחלות מעי דלקתי, פיברומיאלגיה, סכרת). איך זה קורה? בלוטת יותרת הכליה מייצרת קורטיזול, אדרנלין, וקורטיזול. על פניו, המטרה היא טובה: לסייע לגוף להמיר מזון לאנרגיה, תוך שמירה על ערנות והפחתת דלקת. מתי הדבר יכול לייצר בעיה? בכל שינוי פתאומי אפילו – רגיעה אחרי סטרס כרוני או לחץ לאורך זמן- שוב יוצאים מאיזון וכמו במשחק דומינו, תהליכים דלקתיים מגיעים והעייפות גדלה.

שם המשחק הוא איזון —זאת עבודה קשה הדורשת תרגול.

איך עוזרים להוריד את הסטרס? 

אני יכולה להבין למה לפעמים המטופל מרגיש 'שאין הרבה אפשרויות' או ש'ככה זה'. הדרך לקבלת מרשם לתרופה 'מרגיעה' כזו או אחרת היא קצרה אך לא בהכרח יעילה. מהניסיון האישי שלי וגם מעדויות בקליניקה אני רואה שתמיד יש עוד אפשרות. אין דרך אחת לטפל בסטרס יש המון דרכים. בראייה רחבה מדובר שינוי הרגלי חיים (שינה, תזונה, פעילות גופנית מותאמת, תמיכה, מדיטציה, כתיבה, ריקוד ועוד) לפעמים הוספת צמחי מרפא יכולה מאוד לסייע. 

אין ספק שבראש ובראשונה נדרשים גמישות מחשבתית ורצון לטפל בבעיה. 

מכירים אנשים שכל חודש לוקחים לפחות 2 כדורים לכאבי ראש ומספר ההתקפים לכאבי ראש רק עולה? כנ"ל לגבי נטילת כדורים לצרבת על בסיס יומי או כדורי שינה ועוד… אם תבדקו בעלון הרופא/הצרכן תגלו דיווח על עייפות כתופעת לוואי. עייפות היא רק סמן ראשון למשהו כנראה עמוק יותר.

כשאנחנו מרגישים שיש לנו בעיה, נניח מצב רוח ירוד, ואנו פונים לרופא אני מניחה שהציפייה היא לקבל הפנייה לבדיקה ולקבל תרופה לבעיה. הרופא לרוב יציע תרופה סינטטית, בעלת תופעות לוואי ויצירת נזק נוסף. [ידעת שגם כאן יש אפשרות לשקול ליטול תרופות מרשם טבעיות אשר יכולות להיות פתרון לחלק מהבעיות וליצור פחות נזק? (למשל רמוטיב, צמח לחרדה ודיכאון (היפריקום)]. 

השאלה היא למה לא לחפש פתרון טבעי, עדין, תוך מתן אפשרות לגוף לרפא את עצמו?

נכאמור, אני מאמינה שלרפואה הקונבנציונלית יש ערך וחשיבות בעיקר במצבים אקוטים. עם זאת, במצבים כרוניים עדיף להיות יותר עדינים עם הגוף וללכת, לפחות בהתחלה, בגישה הנטורפתית הטבעית הנותנת לגוף צאנס לטפל בעצמו.

מה אני מציעה? לבחון אפשרות של ליווי מקצועי, בוודאי לא להוריד מינונים או תרופות לבד ללא יעוץ מקצועי.

אורח חיים לקוי מעלה בצורה משמעותית את מספר האנשים שלוקים בדיכאון. למעשה זוהי הפרעה נפשית אשר יכולה להופיע בתקופות מסוימות במהלך החיים (משברים, מבנה אישיות, נטיה תורשתית, סמים, מחלות, תרופות, בעיות הורמונליות, חסרים תזונתיים).

דיכאון, אשר יכול להופיע ברמות שונות (קל ומתון ועד בינוני וחמור) מאופיין בתסמינים כגון תחושת עצב עמוק, ייאוש, מצבי רוח משתנים, תחושת ריקנות, מועקה ואובדן עניין הנמשכים לאורך זמן. לפעמים גם תופעות פיזיות כגון: תיאבון מוגבר, עייפות, הפרעות שינה, בעיות במערכת העיכול, מחשבות על כישלונות ופסימיות, ירידה בכושר הריכוז.

כשאדם חש באחד או יותר מהתסמינים המוזכרים לעיל הייתי מציעה לנסות טיפול טבעי אשר יכול לסייע רבות בפתרון הבעיה תוך התמקדות בהשבת האיזון הנפשי והפיזי של המטופל והקניית כלים לאורח חיים בריא יותר. 

הטיפול הטבעי בדיכאון נותן דגש על שילוב של תזונה, תוספי תזונה, צמחי מרפא וגם תמיכה ושמירה על תפקוד תקין של מערכת העצבית (נוגדי דיכאון, מאזנים וממריצים). מומלץ לשלב גם פעילות גופנית, טכניקות הרפיה (טיפולי מגע, יוגה, תרגילי נשימות, דמיון מודרך, מדיטציות וכד') ולצאת לשמש.

הטיפול הקונבנציונאלי המקובל כולל לרוב נוגדי דיכאון ממשפחת (SSRI (Selective Serotonine Reuptake Inhibitor – קבוצת התרופות הנפוצה ביותר לשימוש. לתרופה תופעות לוואי רבות ולכן ככל ונעשתה בחירה להשתמש בטיפול תרופתי הייתי מציעה לשקול לבקש מהרופא תרופה צמחית בשם רמוטיב (Remotiv) – תרופה המורכבת מתמצית הצמח היפריקום (פרע מחורר). לקבלת התרופה יש צורך במרשם רופא משפחה. בדרך- כלל היא ניתנת כשיש דיכאון קל עד בינוני.

כל מקרה צריך להיבחן לגופו, אך כאמור, טיפול עדין המשלב שינוי אורח חיים וטיפול טבעי יכולים לסייע רבות בפתרון הבעיה.

שנים רדפתי אחרי האושר. לא לעצור. להסתכל קדימה. לקח לי זמן להבין שבכל אחד בתוכנו קיים גם 'ליצן עצוב' וזה בסדר. מכירים את דמותו של פיירו (באיטלקית: Pierrot)? דמות המשלבת פנטומימה וקומדיה היא למעשה ליצן עצוב, תמים המשתוקק יותר מכל לאהבה. אני מנחשת שיש לא מעט אנשים, כמוני, שיכולים להזדהות עם התחושה. מה זה קשור לעייפות? 

גם הליצן יוצא מוויסות, הוא חש בעצבות ויש תחושה של בדידות. לעיתים 'התרופה' היא פשוט להיות שם, להקשיב באמפתיה, להזדהות עם הקושי, הקשבה, חיבוק ומישהו שבאמת אכפת לו ממך. בעיני זה טיפול טוב ואנושי לא פחות מכל טיפול אחר.

מה עוד אפשר לעשות מעבר מלתת מקום? הרבה!

תזונה איכותית שיש בה רכיבים שיכולים להעלות מצב רוח כמו: חומוס, שעועית ירוקה, תפוחי אדמה ועוד.

הכנסת הרגלים  לחיים– לצאת לשמש, להיפגש עם חברים, לצאת לרקוד ללכת ללמוד משהו שאוהבים או פשוט לכתוב כתיבה שוטפת שידועה בסגולות הריפוי שלה. 

צמחי מרפא – מאוד עוזרים ויש לא מעט. בעיקר צמחים אדפטוגנים שעובדים על מערכת העצבים, החיסון ובלוטת התריס.